ההיסטוריה של ציר הזמן של הכינור: מפה קלה של מקורו

כלי נגינה בקשת הם כלי נגינה המפיקים צליל באמצעות קשת, כמו הכינור. אבותיו של הכינור אמורים להיות הרבאב הערבי והרבק, שמקורם במזרח בימי הביניים והיו פופולריים בספרד ובצרפת במהלך המאה החמש עשרה. הכינור, כלי נגינה בקשת, מקורו לראשונה באירופה לקראת סוף ימי הביניים. הכינור קשור לארהו ולמורין ח'ור הסיניים, שמקורם ברבאב במזרח.

במאמר זה נעסוק בהיסטוריה העשירה ובמקורה. כמו כן נציג סקירה מקיפה ציר זמן של תולדות הכינור כדי לספק ייצוג חזותי של האבולוציה שלו. בואו נתחיל לקרוא כדי לחקור את כל הפרטים שאתם צריכים לדעת עליו.

• חלק 1. איך נראה הכינור הראשון
• חלק 2. צור היסטוריה של ציר הזמן של הכינור בעזרת תמונות
• חלק 3. איך ליצור ציר זמן של היסטוריה של כינור באמצעות MindoOnMap
• חלק 4. הבדלים בין הכינור העתיק למודרני

חלק 1. איך נראה הכינור הראשון

הכינור ייחודי בשלמותו בהשוואה לקודמיו. יתר על כן, במקום להתפתח בהדרגה לאורך זמן, הוא קיבל את צורתו המודרנית בפתאומיות בסביבות שנת 1550. עם זאת, אף אחד מהכינורות העתיקים הללו אינו בשימוש כיום. ציורים של כינורות מתקופה זו משמשים כדי להסיק את ההיסטוריה של הכלי.

צפון איטליה היא ביתם של שני בוני הכינורות הוותיקים ביותר הידועים בהיסטוריה: גספרו די סאלו (הידוע גם כגספארו די ברטולוטי) מסאלו ואנדראה אמטי מקרמונה. בעזרתם של שני בוני הכינורות הללו, ההיסטוריה של הכלי מתבהרת מערפל המיתוס לאמת ניתנת לאימות. שני אלה ממשיכים ליצור כינורות גם כיום. למעשה, כינורו של אנדרה אמטי הוא העתיק ביותר שעדיין בשימוש כיום.

חלק 2. היסטוריה של ציר הזמן של הכינור

אחד הכלים המוכרים והמרגשים ביותר בהיסטוריה של המוזיקה הוא הכינור. ההיסטוריה של הכינור מקיפה מאות שנים של אמנות, המצאה מוזיקלית ומשמעות תרבותית, החל ממקורותיו הצנועים באירופה של ימי הביניים ועד להתפתחותו ליצירת מופת עכשווית. תוכלו לראות פרטים נוספים למטה, יחד עם ויזואליה נהדרת שהוכנה על ידי MindOnMap. בדקו את ציר הזמן של ההיסטוריה של הכינור עכשיו:

המאה ה-9 עד ה-13: כלי קשת מוקדמים

פיתוח כלי קשת הושפע מהופעתם של כלי נגינה קודמים כמו ה-vielle (אירופה) וה-rebab (המזרח התיכון).

1500: הכינור המודרני נולד.

צפון איטליה היא המקום בו הופיע הכינור לראשונה כפי שאנו מכירים אותו כיום, כאשר קרמונה וברשיה שימשו כמרכזים העיקריים הראשונים. צורתו הסטנדרטית מיוחסת לאנדראה אמטי.

שנות ה-17: תור הזהב

ג'וזפה גוארנרי, אנטוניו סטרדיווארי וניקולו אמטי היו בין האומנים האיטלקים ששיפרו את האקוסטיקה והעיצוב של הכינור.

שנות ה-1700: שליטה בסטרדיבריוס

כינורות רבים שעוצבו על ידי אנטוניו סטרדיווארי נותרו מוערכים מאוד כיום בשל איכות הצליל שאין שני לה.

שנות ה-1800: התרחבות התקופה הרומנטית

מלחינים כמו פגאניני ובטהובן הדגימו את הפוטנציאל הביטוי של הכינור הן ביצירות סולו והן ביצירות תזמורתיות, והציגו התקדמות משמעותית בטכניקת הכינור.

שנות ה-1900: נוכחות עולמית וייצור המוני

ייצור הכינורות במפעלים הפך אותם לזמינים לאנשים בכל רחבי העולם. הכינור שולב במוזיקה פולק, ג'אז וקלאסית.

שנות ה-2000: חדשנות עכשווית

תפקיד הכינור הורחב על ידי כינורות חשמליים ושילוב ז'אנרים (כולל פופ, רוק ו-EDM). טכנולוגיה דיגיטלית מסייעת גם בכתיבה ובלמידה.

חלק 3. כיצד ליצור היסטוריה של ציר הזמן של הכינור באמצעות MindOnMap

כולנו גילינו שלכינור יש היסטוריה עשירה. אנו יכולים לראות את החידוש שהוא יצר וכמה אנשים אהבו אותו לאורך השנים. אכן, יש כל כך הרבה פרטים להבין עליו. זה טוב שיש לנו ציר זמן ברור ונהדר של MindOnMap של ההיסטוריה של הכינור המוצג למעלה. האם אתם תוהים איך הוא נוצר? זה לוקח רק כמה צעדים; אנא עיינו בנושא למטה:

תראו, התהליך הפשוט של יצירת ציר זמן לכינור אפשרי בעזרת MindOnMap. יש לו תהליך פשוט מאוד, אך הוא יכול לייצר ויזואליה יעילה להצגת כל הפרטים החשובים.

חלק 4. הבדלים בין הכינור העתיק למודרני

ניתן להשוות את התפתחותו של כלי נגינה להתפתחותו. רבים משלביו אינם ברורים או מתועדים, וזהו תהליך הדרגתי ומורכב. לכינור היסטוריה שראשיתה במאה התשיעית. הראב, כינור פרסי עתיק שהיה פופולרי בשושלות האסלאמיות, הוא קודמו האפשרי של הכינור. הראב כלל שני מיתרי משי שהיו מחוברים ליתדות כיוון ולפין קצה.

כיוון המיתרים הללו היה בקווינטות. לכלי היה צוואר ארוך, גוף ללא סריג ודלעת בצורת אגס. מגוון כלי קשת אירופאיים התפתחו כתוצאה מהכנסתם למערב אירופה במאות ה-11 וה-12, בהשפעת הלירה והראב, מונעים על ידי חיפוש בלתי פוסק אחר שלמות ועידון ודרישות של רפרטואר מורכב יותר ויותר. ככל שנתקדם, הנה ההבדלים בין כינור עתיק לכינור מודרני.

כינור עתיק

הרבק, כלי נגינה מבוסס רבאב שמקורו בספרד, כנראה כתוצאה ממסעי הצלב, הוא אחד מאבותיו של הכינור. הרבק נוגן על ידי הנחתו על הכתף. היה לו גוף עץ ושלושה מיתרים. כינורות פולניים, הגדולקה הבולגרית, וכלי נגינה רוסיים המכונים גודוק וסמיק, הנראים בציורי קיר מהמאה ה-11, היו גם הם נוכחים.

ה"רבק" היה שונה במידה ניכרת מה"ויייל" הצרפתי של המאה ה-13. היו לו חמישה מיתרים וגוף גדול יותר שדמה בגודלו ובצורתו לכינור של ימינו. הצלעות היו מעוקלות כדי להקל על הנגינה בקשת. באופן מבלבל, השם "וייל" (vielle) התייחס מאוחר יותר לכלי אחר, ה"וייל à roue", שאנו מכירים כ"הורדי-גורדי".

כינור מודרני

ככל שהכינור המודרני התפתח, הכלים הרועשים יותר של משפחת הלירה דה בראצ'ו, שהיו פחות אריסטוקרטית, החליפו בהדרגה את הגמבות הללו, שהיו כלים משמעותיים בתקופת הרנסנס. בתחילת המאה השש עשרה, הכינור הופיע לראשונה באזור ברשיה בצפון איטליה.

בית ספר של נגני כלי מיתר מוערכים ויצרני כל כלי המיתר של הרנסנס, כולל הויולה דה גמבה, הוויולונה, הליירה, הלירון, הוויולוטה והוויולה דה בראצ'ו, התבסס בברשיה החל משנת 1485. למרות שלא שרדו כלים מהעשורים הראשונים של המאה החמש עשרה, ניתן לראות כינורות בכמה יצירות אמנות מאותה תקופה, והשם כינור מופיע לראשונה במסמכים של ברשיה בשנת 1530.